יום כיפור 1973, כפר רופין קיבוץ קטן, לא יותר מארבעים משפחות. האווירה השקטה והרגועה של יום הכיפורים מופרת באחת כאשר מצרים וסוריה פותחות במתקפת פתע על ישראל והבנים נקראים לחזיתות, בקיבוץ נערכים להגנה מחשש למלחמה עם ירדן. האווירה מתוחה ומלאת דאגה, שמועות על נופלים כבר נפוצות על מדרכות הקיבוץ.
ביום ראשון, שמונה ימים מתחילת הקרבות, שלוש משפחות: יקיר, יציב ורון – מקבלות את ההודעה על נפילת בניהם: יואב, פצה ואבנר. שבועיים לאחר מכן, נשמעת הנקישה הרביעית והכואבת בדלת משפחת ברוך, עם הבשורה על נפילתו של יוסי בקרב על החרמון. חברים יוצאים להודיע לאחיהם שעדיין לוחמים בחזיתות השונות..
מאותה מלחמה הקיבוץ כבר לא יהיה אותו קיבוץ. ארבעה בנים מתוך קהילה כה קטנה – פצע פתוח שנשאר בלב של כולנו.
יוסי ברוך
נולד ב 11.11.1952 בן למרים ויצחק. נער צנוע, עדין נפש, איש של שלום שאהב אדם, טבע, מוזיקה, ריקוד ופרחים. בבית הספר התגלה כתלמיד חכם ובעל חשיבה ביקורתית, עם הבנה עמוקה של שירה וספרות. אף שהיה רחוק באופיו ממלחמות, על דעותיו סירב להתפשר: מורתו סיפרה כיצד התווכח עמה על הפירוש לשיר "גשם בשדה הקרב" של חיים גורי. על אף עולמו הפנימי, יוסי לא ויתר על שירות קרבי. הוא התגייס לגדוד 13 בגולני, שם שירת כחובש, התגלה כחבר אהוב על הכול, והקפיד במסירות על שמירת בריאות חבריו לפלוגה. כמה אבסורדי וכואב שבחור כה שוחר שלום מוצא את מותו בשדה הקרב. ב-22.10.1973, לקראת סוף המלחמה, נפל יוסי בקרב הקשה על כיבוש החרמון, בעודו מטפל תחת אש בחבר פצוע.
אבנר רון
נולד ב 16.2.1951 בן לברוניה וגד. שילוב נדיר של עוצמה פיזית, כישרון אומנותי ורוגע פנימי. לווחם אהוב ונערץ בסיירת מטכ”ל שם כונה ג’בל בשל קומתו ויכולותיו הפיזיות. כנער בלט כמנהיג, תלמיד מצטיין וביכולותיו באומנות, בשחייה ובכל ספורט והוא בחר להתמקד בכדורגל. כשוער הקבוצה המקומית הגיע שמו לקבוצות הליגה הראשונה ומומחים צפו לו מקום בנבחרת ישראל. לאחר שחרורו בחר לגלות את העולם כמאבטח ב"אל על" והתלבט לאן יפנה את עתידו – בין אומנות לבין הצעה שקיבל לפתח קריירת שחקן כדורגל. פרוץ המלחמה עצר הכל. הוא חזר מיד לחבריו בחזית, אבנר נהרג ב 8.10.1973 בעת ניסיון חילוץ טייס שנטש מצפון לקנטרה בסיני.
.jpg)
יוסף (פצה) יציב
נולד ב 19.5.1945 בן ליפה ושמעון. פצה שילב בתוכו עולמות מנוגדים: מנהל המיכון החקלאי הקשוח של גידולי השדה, ולצדו איש ספרות הקורא פוקנר וסטיינבק וצמא להכיר את העולם. ילד שקט כלפי חוץ, שהיה בפועל המנהיג של כל הרפתקה ותעלול. לאחר שלחם בשריון בקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים, נשא עמו צלקת עמוקה והבנה שהמלחמה הבאה תיראה אחרת – ואף קם בהרצאה של עזר ויצמן והתריע בפניו כי הזלזול באויב הוא טעות. בין העונות החקלאיות הגשים את רצונו לראות עולם כשעבד כמאבטח ב"אל על". ב-8.10.1973, בעיצומם של קרבות הבלימה בסיני, נפל פצה בעודו מפקד על מחלקת טנקים, מפגיעת פגז מצרי במהלך הניסיון הנועז לכיבוש גשר הפירדאן.
יואב יקיר
נולד ב 2.12.1951. בן למאשה ואברהם. קצין שריון מוערך ואהוב, מנהיג שקט שסחף אחריו את פקודיו בזכות דוגמה אישית ומסירות. כנער התגלה כבעל דעה וראייה רחבה בענייני המדינה והעולם, כותב שירה ופרוזה ובעל כוח רצון בלתי נגמר. בפרוץ המלחמה 6.10.1973, עמד עם מחלקת הטנקים הבודדת שלו בדרום רמת הגולן, וניהל בקור רוח קרב בלימה הרואי מול זרם אדיר של שריון סורי – קרב אשר ייכנס לדפי ההיסטוריה. מחלקתו השמידה עשרות טנקים ובלמה במשך שעות את הפריצה. כשקריאותיו לאספקת תחמושת לא נענו ומלאי הפגזים אזל, המשיך להילחם באש מקלעים עד שנפגע ונהרג.
ביוני 2020 אנו ארבעת האחים, פונים להנהלת הקיבוץ בבקשה לאשר לנו להקים לאחינו אתר זיכרון בגבעת "הרכס": אין מקום מתאים מהגבעה הזו, נוף ילדותנו, זו שצופה אל הרי הגלעד וגאון הירדן שעליה נבנה לאחר המלחמה מוצב עם תעלות בטון. אנחנו לא מבקשים כסף, רק אישור המקום וסיוע בהסרת מכשולי בירוקרטיה..
אריה לוין
נולד ב 25.9.1946 ברוסיה בן ליעקב וזיוה. עלה ארצה מפולין בגיל 14 במסגרת עליית הנוער. אריה השתלב במהירות ובשמחה בחברת הנוער בקיבוץ. כשהוריו עלו ארצה בעקבותיו, דאג להם וסייע להם במסירות רבה כבר בהיותו תלמיד. בלט כנער פיקח, רקדן מחונן ובעל קול מעולה והיה חבר בלהקת זמר שהופיעה בכל מסיבות הקיבוץ. במלחמת ששת הימים לחם בחטיבת גולני כמפקד צוות מרגמה והשתתף בכיבוש רמת הגולן. למרבה הכאב, כחצי שנה לאחר המלחמה, ב-21.1.1968, נפל אריה בתאונת אימונים צבאית.
בן ציון ישראלי
נולד ב 1920 בצ'כוסלובקיה בן לאסתר ושלמה. ציוני ולוחם בנשמתו. ב-1939 ברח מהנאצים, ולאחר מסע תלאות הגיע לישראל, אך גורש על ידי הבריטים למאוריציוס. ב-1942 התגייס לצבא הצ'כי, ומשם הגיע לכפר רופין. בקיבוץ היה שומר שדות, ושמו הלך לפניו כשומר אמיץ. ניחן בנפש חמה ודאג במסירות לאחייניותיו כשהתייתמו. ב-1943 התנדב שוב – הפעם לבריגדה היהודית – ולחם בבלגיה והולנד, ולאחר שחרורו יצא לסייע למגורשי קפריסין. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לגדוד 13 בגולני. אחרי קרבות רבים, נפל בנצי ב-23.12.1948 בקרב על משלט 86 בנגב מול הצבא המצרי, בעודו מפעיל בגבורה נשק נ"ט מול הטנקים.
%20%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%A8.png)
צבי (בנדי) שילר
נולד ב 11.10.1919 בצ'כוסלובקיה בן לגבריאלה ופרידריך. התגלמות החיוניות, שופע מרץ וחוש הומור. נולד בצ'כוסלובקיה ופעל במסירות בתנועת "מכבי הצעיר". בשנת 1942 נמלט להונגריה, וכעבור שנה עלה ארצה והצטרף לחבריו בכפר רופין. בנדי, צייר מוכשר שתרם רבות לתרבות המקומית, והקריקטורות שיצר ליוו את הקיבוץ שנים ארוכות לאחר מותו. הקדיש מזמנו לטיפול בעולים חדשים ושילובם בקיבוץ. ב-7.9.1947, הוזעק להגן על מטע התמרים של הקיבוץ מפני מתקפת פורעים ערבים. במהלך המאבק נפגע ממכת אלה בראשו ונפטר בבית החולים. השאיר אחריו אשה: יהודית ובן, אורי, שנולד חודשיים לאחר נפילתו.
לאחר קבלת האישור מהקיבוץ, החלטנו שהמקום יהיה משהו גדול יותר: האתר ינציח את כל חללי הקיבוץ, יספר את סיפור הקיבוץ מהקמתו ויהווה מרכז לפעילות חינוכית של נוער.
אילנה נגר
נולדה ב 23.12.1950 בת לנעמי ויוסף. הגיעה לכפר רופין כחברת גרעין הנח"ל "רימון". הייתה נערה צנועה ונחבאת אל הכלים, אך למי שפגש בה בלטה מיד ביופי החיצוני והפנימי שלה. ממושמעת ודייקנית והצטיינה בספורט. אילנה אהבה את העבודה בקיבוץ וחיי החברה התוססים של הגרעין, ובלטה בטוב לבה ובנכונותה לעזור לכולם. חייה הקצרים נגדעו באחת בעיצומה של מלחמת ההתשה. ב-11.11.1968 נהרגה אילנה בחצר הקיבוץ מהפגזת הצבא הירדני.
נולד ב 16.7.1951 בן לציפורה ודב. לניצולי שואה שהתייתם מאביו בגיל צעיר, ולקח על עצמו לשמור על אחותו הקטנה במסירות. הגיע לכפר רופין במסגרת גרעין הנח"ל "יעלון" שהיה מיועד לקיבוץ קטורה. עלם מוכשר ורגיש שניחן ב"ידי זהב" – צילם, צייר, וגילף יצירות בעזרת אולר פשוט. הוא שימש כמדריך נערץ בתנועת הנוער ולימד את חניכיו לאהוב את הטבע והפשטות. הטרגדיה הכתה ב-24.10.1969, בדיוק בלילה האחרון לשהות הגרעין בכפר רופין, רגע לפני שעמדו לחגוג את סיום ההכשרה. שליימל'ה נהרג בחצר הקיבוץ מפגיעת פגז שירו מחבלי פת"ח מירדן.
שלמה סבירסקי
יוחאי שולמן
נולד ב 26.5.1972 בן לאלה ואבי, שרת בצבא כנהג אמבולנס. בן הדור השלישי לקיבוץ. בעל חיוך כובש, רעמת שיער ופיקחות טבעית, טרף את החיים, אהוב מאוד על חבריו, שותף לכל תעלול. לא פחד להיאבק על דעותיו, אותן ביטא תמיד בהומור המיוחד לו. את שירותו הצבאי החל בתותחנים – מסגרת שדיכאה אותו – אך כשעבר לשרת כנהג אמבולנס מצא מחדש את אושרו. "אנטי-חייל" עם תוכניות להגיע עד קצה העולם אחרי הצבא, אך למרבה האבסורד נשאר חייל. ב-21.6.1992, בעת שירותו הצבאי, נהרג יוחאי בתאונת אופנוע.
האתר יספר על עמידת הקיבוץ במלחמת ההתשה וינציח את בת ובן גרעיני הנח"ל שנהרגו בחצר הקיבוץ באותה מלחמה
פברואר 2026, השלמנו בהצלחה את הקמת התשתית והפרגולה על המוצב, מדרכת הכניסה, מדרגות העליה מהתעלה וגדר הבטיחות מסביב לאתר.
המבנה עומד, הנוף עוצר נשימה, אך כדי שהמצפה ימלא את ייעודו כאתר מורשת פעיל ומרכז חינוכי מכובד, עלינו להשלים את הפיתוח הסביבתי ואת הלב הפועם שלו: לעצב ולהקים את מערכות השילוט והתוכן שיספרו את סיפורי הבנים והקרבות ולייצר את עמדות ההדרכה והנצחה שיאפשרו למבקרים ולבני נוער ללמוד את המורשת.
אנו מזמינים אתכם להיות שותפים.
כל תרומה היא לבנה נוספת בבניין המורשת שלנו. יחד, נבטיח שזכר הבנים לא יהיה רק זיכרון מהעבר, אלא מצפן לדורות הבאים.
הידעת?
תרומות לפרויקט זה יתכן ויהיו מוכרות לצורכי מס בישראל, בארה"ב, בקנדה ובאנגליה, בהתאם לתנאי השימוש של האתר. כל המלצת תורם חייבת לעמוד במטרות הנתמכות של הארגון ועשויות להיות מנותבות מחדש בהתאם למדיניות שלנו ולתנאי השימוש.
להעברה בנקאית- פרטי חשבון הבנק לתרומה:
בנק הפועלים, סניף בית שאן 717, מס' חשבון 549909 יש לציין שהעברה עבור מצפה הבנים
ליצירת קשר עם העמותה:
אי-מייל minhal@chivruta.org
מספר טלפון 0508272916
כתובת אתר http://www.chivruta.org
מספר עמותה 580436632